ZohaibAkhtar

כתיבה

שיתוף

כוח המשיכה במיטבו

תורגם מאנגלית. לקריאת המקור

אני לא מהאנשים שמחפשים ריגושי אדרנלין. אני אוהב להיות בטוח, והרעיון לעשות משהו שבו החיים תלויים בחבל ביטחון שיחזיק לא מושך אותי. ״למה שאקפוץ בכלל?״ יש לי פחד גבהים ומעמקים. המים גורמים לי אי נוחות, וגם השמיים.

עמוק בפנים, לכולנו יש רצון לחוות את הפחדים שלנו ואז לנצח אותם. הפחד האינסטינקטיבי שלי מלעשות משהו מטורף עדיין שם, אבל אני גם יודע שאם אמצא דרך לפרוץ אותו, אהנה מזה. כלומר, בתקווה שאהיה בחיים בסוף!

בקפיצה הראשונה שלי קפצתי בטנדם, כלומר הייתי מחובר למדריך מקצועי. ככה מקבלים נפילה חופשית ארוכה יותר מאשר בקפיצה בפתיחה אוטומטית (45 שניות לעומת בערך 15). החוויה הייתה מסעירה ודחפה אותי לצאת מאזור הנוחות. זו לא הייתה הבחירה שלי, אבל גם לא חשבתי על זה יותר מדי. ידעתי שלא משנה מה, אני לא מתקפל.

שמתי לב שבכל פעם שאני חותם על כתב ויתור, על כל דבר, יש תמיד תחושה שאני עושה משהו לא בסדר. אבל זה פחות מעצבן מלמצוא את התשובה הנכונה לשאלה ״אתה מפחד?״. ברור שכל בן אדם נורמלי מפחד. זה כמו לשאול מטופל בטיפול נמרץ ״מה שלומך?״,...... ברור שהוא ״לא״ בסדר, הרי בגלל זה הוא בטיפול נמרץ. אבל כשזה מגיע לקפיצה ממטוס, אני חושב שזה קל, כי ברגע שאתה במטוס אין דרך חזרה. אין טעם להתחרפן, ותוך זמן קצר גם המוח מרים ידיים.... אתה לא מרגיש כלום.

אחרי הקפיצה אין על מה לחשוב, ונותנים לכוח המשיכה לעשות את שלו. וכוח המשיכה עושה את שלו ממש טוב. נופלים מהר; ממש ממש מהר, אבל זה לא מרגיש ככה. זו המהירות הסופית שלך, בערך 200 קמ״ש. אין שום דרך לשלוט בזה, ועוצמת האוויר מעצבת לך מחדש את הלחיים. הפנים פשוט נעלמות (ממש, לגמרי). אתה פשוט מתמסר לאוויר הצורב ולדם שהולם ברקות...... ולומד לרחף.

מטבע הדברים, אין מילים שיכולות לתאר את התחושה. בעצם, התחושה חדשה לגמרי. רואים את העולם מנקודת מבט חדשה לגמרי, וקשה להאמין שמשהו מזה אמיתי. כל מה שיש לך זה חיוך ונוף עוצר נשימה. הרגע הארוך ביותר (ובכל זאת הקצר ביותר) בחיים חולף, עד שהמצנח נפתח ובולם אותך באוויר בעוצמה מדהימה. מושכים את הידית השמאלית כדי להסתובב שמאלה, את הימנית כדי להסתובב ימינה, ואת שתיהן חזק למטה כדי לעצור. כן, אתה עף, מרחף, דואה על פני השמיים, וזו התחושה הכי מדהימה ומשחררת שיש. עכשיו אתה נושם רגיל כי אתה יודע שאתה בסדר.......ואז יש שקט.

השניות הספורות האלה הופכות לחופש שלך, זה משכר ומספיק כדי לשגע לך את הראש. ((Z))